רש"י על שבת קכ״ב א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ו׳ רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ח׳ »

7 אִינִי?! וְהָאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַעֲמִיד אָדָם בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, אֲבָל לֹא עַל גַּבֵּי מוּקְצֶה בְּשַׁבָּת. דְּקָאֵים לַהּ בְּאַפָּהּ, וְאָזְלָא הִיא וְאָכְלָה.

פירוש רש"י על שבת קכ״ב א:ז׳

7 מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים - מחוברים:

8 בשבת - לרעות וליכא למיגזר שמא יתלוש ויאכיל:

9 ואינו מעמידה ע"ג מוקצה - שמא יטול בידו ויאכיל והא נמי מוקצין נינהו לגבי טלטול דאתמול הוו מחוברין:

10 דקאים ליה באפה - שלא תפנה למקום אחר:

11 ואזלא ואכלה - אבל הוא אינו עומד על העשבים קרוב להם דניחוש לשמא יטול ויאכיל:

« רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ו׳ רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ח׳ »